ניוזהאונד בע"מ נ' שמידט

א.      מבוא וטענות הצדדים

1.      התובעת הינה חברת תקשורת המסקרת חדשות מצולמות עבור ערוצי טלוויזיה. הנתבע צלם טלוויזיה במקצועו עבד עם התובעת, ולצורך כך סיפקה לו התובעת רכב שכור מסוג ג'יפ וכן מצלמת טלוויזיה מקצועית לרבות ציוד נלווה.

2.      הצדדים עבדו יחד החל מ-1.8.08 ועד ליום 30.2.09. ביום 8.2.09, עת שהתה מנהלת התובעת עדת התביעה הגב' פולה סליאר (להלן: "פולה") בחו"ל, נסע הנתבע ברחובות ת"א עם רכב העבודה כשהמצלמה ברכבו, הוא עצר למספר דקות ועזב את רכבו, ולאחר מכן נוכח כי המצלמה נגנבה מרכבו (להלן: "אירוע הגניבה").

3.      הנתבע דיווח לפולה ולמשטרה אודות אירוע גניבת המצלמה. התובעת טוענת לאחריותו המלאה של הנתבע לאירוע הגניבה ולנזק הכספי שנגרם עקב אובדן המצלמה והציוד הנלווה לו. לטענת הנתבע, אין מדובר באחריות שלו, בין השניים היו יחסי עובד ומעביד, וככזה יש להטיל אחריות מינימאלית לציוד של המעביד. לחילופין, קיים אשם תורם מכריע של התובעת בהעדר מתן נהלים מפורטים ביחס לטיפול והשגחה על המצלמה, בהעדר מתקנים מיוחדים לשמירת המצלמה ובאי עשיית ביטוח.

ב.       אחריות הנתבע

1.   בבואי להכריע בשאלה, האם הנתבע אחראי לציוד שמושאל לו אם לאו, הגדרת יחסי העבודה בין הצדדים היא חשובה ורלבנטית. ב"כ הנתבע אף ביקשה לעכב את הדיון עד יכריע ביה"ד לעבודה בתביעה שהגיש הנתבע שם כנגד התובעת וכנגד פולה, בשאלת טיב יחסי הצדדים במסגרת עבודת הנתבע אצל התובעת.

2.      ביהמ"ש לא התיר לעכב את הדיון וביקש מהצדדים התייחסות בסיכומים גם לשאלה זו, הגם שלטענת ב"כ התובעת איננה רלבנטית. דא עקא, אין צורך בהתייחסותי עתה לשאלה זו לאחר שפלוגתא זו הוכרעה ע"י פסיקת ביה"ד לעבודה בתע"א 11010-09 בביה"ד האזורי לעבודה בת"א ביום 29.2.12.

מפסק דינה של כב' השופטת שרה מאירי, נצא למדים שבית הדין לא מצא את הנתבע קשור ביחסי עובד שכיר כלפי התובעת. וכך קבע ביה"ד בעמ' 17 לפסה"ד מול שורה 4 ואילך:

"אין בפנינו די ראיות ע"מ לקבוע, כי הועסק כשכיר בנתבעת. דברינו לעיל, בהתייחס לעבודתו בנתבעת 1 יפים גם לכאן. כך גם מתצהירה של פולה עולה במפורש כי לא נקשרו יחסי עובד-מעביד, אלא יחסים של נותן שירותים, קבלן משנה המבצע צילומים של פרויקטים, כשלא היה ממש פיקוח עליו, כי דחה פיקוח כאמור, כשביקש להיות עצמאי וניצל מעמד זה כשבמהלך שירותיו לנתבעת אף נתן שירותיו לאחרים, בלא שנדרש (לא ביקש ולא קיבל) להסכמת הנתבעת לכך".

ובעמ' 18 לפסה"ד מול שורה 25:

"הנה כי כן- ממכלול הראיות- לא שוכנענו כי התובע היה שכיר בתקופת העבודה בנתבעת, משלא הרים הנטל להוכחת היותו שכיר".

3.      הנחת העבודה אם כן, כי הנתבע קיבל מהתובעת רכב לעבודתו, ציוד צילום הכולל מצלמת טלוויזיה וציוד נלווה, שכר קבוע ושימש כנותן שירותים, קבלן משנה, ביחסיו עם התובעת. ככזה יש לראותו כשומר בשכר, שכן הנתבע קיבל "טובות הנאה" כמשכורת ורכב עבור עבודתו הכוללת את שמירת הציוד והשימוש בו לצרכי העבודה. גם כשומר חינם וגם כשומר שכר, האחריות מוטלת לפתחו של הנתבע אם פעל ברשלנות (ראה סעיף 2 (א) (ב) לחוק השומרים תשכ"ז- 1967).

4.      המחלוקת העיקרית הניצבת לפתחו של ביהמ"ש בפרשה זו היא בסוגיית הרשלנות. האם פעל הנתבע בנסיבות אירוע הגניבה ברשלנות אם לאו. בטרם יבחן ביהמ"ש את סוגיית הרשלנות, יש מקום ללבן את השתלשלות האירועים באירוע הגניבה עובר לגניבה.

5.      על פי המתואר בסעיף 14 לכתב ההגנה, בשעה 18:30 ביום 8.2.09 לקראת סיום יום העבודה, עצר הנתבע ליד "סופר-פארם" ברח' אבן גבירול בת"א, החנה את רכבו, יצא והותיר את הציוד ברכב במושב האחורי שבו, הנתבע כיסה את הציוד במעילו ונעל את הרכב. מאוחר יותר בשעה 19:00 לערך, בפתח ביתו, הבחין לראשונה כי הציוד נעלם מרכבו. הנתבע חזר על גרסה זו כמצוין בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית.

6.      בחקירתו הנגדית גרסת הנתבע מעט שונתה, הנתבע סיפר שפגש חבר בסמוך ליציאתו מהרכב, שאשתו ירדה לקראתו לאסוף את המצרכים, ורק משירד חזרה לרכב שם ליבו להיעדרות המצלמה, וכך מעיד הנתבע:

            "ש.      השארת את המצלמה ברכב ונכנסת לסופר פארם?

             ת.        לא, לפני כן היה דין ודברים עם בוריס אותו אדם שפגשתי אותו פעם אחת כמפיק בשנת 2000 במוסקבה, הוא פוטר בגלל בעיה של כסף ומאז לא נפגשנו, ופתאום הוא מופיע אליי כרעם ביום בהיר מיקי תביא לי אש, אני נדהמתי איך שהוא פנה אליי מבלי לשאול לשלומי. אני הייתי ביחסים לא די טובים איתו, והדלקתי לו את האש ואני לא יכול לזכור את הרגע אם לחצתי על השלט של האוטו או לא. יש כזה כפתור לפתוח ולסגור. ניגשתי לסופר וקניתי 5 גרבר ואת זה אני זוכר עד עכשיו, אני חושב שהייתי בסופר פארם 5-10 דקות ויצאתי החוצה, התיישבתי ברכב ונסעתי הביתה. הגעתי הביתה, פתחתי את הדלת...סליחה, אני נזכר כעת, התקשרתי לבת זוגתי ואמרתי לה שהבאתי את הגרבר, היא יצאה והיתה בדרך אליי במדרגות כדי לקחת את הגרבר. אני ביקשתי שהיא תרד, אבל בגלל שהיא היתה עם תינוקת היא התמהמה ואני לקחתי את השקית ועליתי למעלה, פגשתי אותה באמצע הדרך במדרגות ונתתי לה את השקית וירדתי חזרה למטה. התכוונתי לראות אם החומר שהיינו אמורים לשדר אכן שודר. פתחתי את הדלת של האוטו וראיתי שאין מצלמה.

             (עמ' 67 לפרו' שורות 12-24).

7.      בתיאור עובדות זה עולות מספר תהיות, מדוע עזב הנתבע את רכבו ללא המצלמה? מדוע הניח אותה במושב האחורי ולא בתא המטען הנעול? האם נעל את רכבו? האם רכבו נפרץ? דומה כי הנסתר רב על הנגלה. עובדה אחת ברורה, מדובר בציוד יקר שערכו כ-100,000 ש"ח, ועובדה זו היתה ידועה לנתבע כמו גם לפולה.